לשמח את הכלה
"ושמח את אשתו" נאמר גם על מי שבנה בית, כי הכלה שלו היא ארץ ישראל.
השיעור ממשיך סיכום של מה שנלמד קודם. התורה אומרת על מי שנשא אישה: "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח". וחז"ל למדו שהשנה הזאת נאמרה גם על מי שבנה בית ועל מי שנטע כרם. אבל אם כך, נמצא שבעומק הדברים גם בונה הבית ונוטע הכרם מצווים "לשמח את אשתו". את מי הם משמחים?
התשובה: לא כלה גשמית, אלא ארץ ישראל, שהיא ככלה לעם ישראל. אדם שבונה בית בארץ, כאילו מתחתן עם ארץ ישראל. ויש לו מצווה לשמוח עמה ולשמח אותה, על ידי שהוא מתעורר לאהוב את ארצו של ה'.
ולכן, אומר הרב, לא כתבה התורה במפורש "שנה של שמחה" לבונה בית, אלא כתבה זאת בשמחת חתן וכלה. כדי ללמד שהשורש הוא לשמח את הכלה, וגם לבונה הבית יש כלה לשמח: ארץ ישראל. המצווה בשנה הראשונה היא כביכול לאהוב את הקירות, לנשק אותם, לשמוח בהם, כמו שחתן שמח בכלתו.
הרעיון הזה פותח מבט רחב על כל היחס שבין עם ישראל לארצו. ויש לו מקורות רבים בחז"ל ובספרים: כשעם ישראל אינו בארצו, זה כמו גירושין; וכשהוא חוזר אליה, זו חתונה.